פרח נתתי

תערוכה קבוצתית

ציורי פרחים בתרבות המערב ובציור הישראלי 
ד"ר ורדה רוטשטיין – מאייר

התערוכה הוצגה ב- 2019 במגדל האשפוז דייוידסון,
בקומת ביהכנ"ס ע"ש שאגאל,
בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים.

פרחים היו מאז ומתמיד נושא שקרוב לליבם של אמנים. הצבעים, השתקפויות האור או פשוט היותם דומם בולט במרחב עוררו ציירים, צלמים ועוד ליצירה. האמנות לדורותיה התייחסה לטבע כמקור לפרקטיקות ציוריות, לסמלים ואטריבוטים, ולמחקר אמנותי של סביבת האדם, כשהאמן מהווה חלק מהטבע. האמנים עסקו בבוטניקה, חקרו את הטבע והשתמשו בפרחים ובעצים, כרקע לציור, כחלק ממאגר הסמלים של הציור ותיאור מקומו של האדם בו.

בימי הביניים הפרחים היו חלק ממערך הסמלים של הנצרות. הפרח במחזור החיים, הפרח הצומח והנובל, הפרח כסמל הנצח ומחזוריות החיים, הפרח הצהוב כסמל לגרמי השמים, לשמש, הפרח האדום לסבלו של ישו, הפרחים הלבנים לטוהר ותום, והפרחים הכחולים לשמימיות. השושן הצחור סימל את מריה הקדושה והבתולה.

אמני הרנסנס חקרו את הטבע, כדי לצייר תמונות ריאליסטיות, שיתאימו לאמנות חדשה, שהתבססה על חיקוי הטבע. ליאונרדו דה וינצ'י, איש האשכולות הרנסנסי, עסק בלימוד בתחומי ידע רבים וחלק מהם היה בוטניקה. יש לו רישומים מדויקים של צמחים ובעלי חיים. אלברכט דירר יצר סדרה מקיפה של דיוקנאות עצמיים, המתוארים בריאליזם עילאי, המבוסס על לימוד קפדני של הטבע ושל הבוטניקה, ואשר ליווה חלק מציורי הדיוקן בפרחים.

האמנות הישראלית, בהתהוותה, התמודדה עם האור הארצישראלי, ואחד הנושאים שבהם עסקה היה הפרחים כאלמנט מאזן בין האור ובין הצבע. הפרחים הם אלה אשר גישרו בין הצבעוניות המוכרת לבין האור הבוהק והמסנוור, שהיה חדש עבור האמנים. בשנות "המדינה שבדרך", שימשו הפרחים כסימן לגאולה ולתקומה. בדיוקן העצמי של ראובן רובין, הוא אוחז בידו עציץ עם פרח ביד, כסמל להתחדשות אישית ולאומית. אצל אמנים אחרים, שימש זר פרחים כסימן להרמוניה ולידידות בין החלוץ היהודי והפלאח הערבי. אצל נחום גוטמן, זר פרחים באגרטל, המשקיף מחלון אל עבר פרדס יפואי, נושא עימו ברכה.

מנגד, שימשו פרחים גם כביטוי קולקטיבי לאבל, בעקבות מלחמת העצמאות. כך הנפיק השירות הבולאי בול זיכרון לנופלי השיירה ליחיעם, שבו זר פרחים אדומים גדול מייצג את ההרוגים.

הפרחים כמעט שנעלמו מנופי האמנות הישראלית המודרנית, כאשר הציבור החל לזהות יותר ויותר את ציורי הפרחים עם רומנטיקה וקיטש. בתערוכות "אופקים חדשים" הוצגו מעט מאוד ציורי פרחים.

הם חזרו בשנות השמונים ואילך, כביטוי חברתי או פוליטי או כהשוואה בין הטבע לאדם. גרשוני החל לצייר רקפות כהד לרקפות בשירו של חיים גורי, "באב אל וואד". ניר הוד יצר את ציורו גדול המידות, "פרחים", שהיה זר עגול, המאחד בחושניותו הססגונית מין ומוות. ואילו ארז ישראלי שזר אינספור חרוזי זכוכית צבעונית ויצר מיצב של "שדה פרחים" אדומים, תוך שהוא הופך את הפרחים לאובייקט בתוך היצירה עצמה.

הפקה ואוצרות: רחל זיו
ליווי אמנותי: ד"ר ורדה רוטשטיין – מאייר